הרב מנחם מנדל שניאורסון (1902–1994)
הרב מנחם מנדל שניאורסון, המוכר בכל העולם כ"הרבי", נולד בי"א ניסן תרס"ב (18 באפריל 1902) בניקולאייב, אוקראינה, לרב לוי יצחק שניאורסון ולרבנית חנה. הוא היה צאצא של הצמח-צדק, הרבי השלישי של חב״ד-ליובאוויטש, ובכך חלק משושלת בלתי-נפסקת של הנהגת חב״ד המתחילה ממייסד התנועה, רבי שניאור זלמן מלאדי.
בצעירותו גילה הרבי כישרון מדעי יוצא-דופן, כשהוא שוקע בתלמוד, בקבלה ובספרי חסידות. הוא למד באוניברסיטת ברלין ולאחר מכן בסורבון שבפריז, שם קיבל תואר בהנדסת חשמל — עדות לאמונתו שתורה וחכמה חיצונית אינן סותרות זו את זו. נשא לאשה את הרבנית חיה מושקה, בתו של הרבי הקודם, הרב יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1928 בורשה.
לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה, הגיעו הרבי והרבנית חיה מושקה לארצות-הברית בשנת 1941. בי' שבט תשי"א (17 בינואר 1951), שנה לאחר פטירת חמיו, קיבל הרב מנחם מנדל שניאורסון רשמית על עצמו את הנהגת תנועת חב״ד-ליובאוויטש. הוא הפכה מקהילה חסידית קטנה לארגון היהודי הגדול והמגוון ביותר גיאוגרפית בעולם, עם אלפי מרכזים ביותר מ-100 מדינות.
הרבי נפטר בג' תמוז תשנ"ד (12 ביוני 1994) בניו-יורק. קברו באוהל — בית-הקברות הישן של מונטיפיורי בקווינס, ניו-יורק — מקבל מאות אלפי מבקרים מדי שנה מכל קצות תבל. בשנת 1994 הוענקה לו לאחר פטירתו מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות-הברית.
תורתו של הרבי שרשיה בחסידות חב״ד — זרם מחשבה שיסד רבי שניאור זלמן מלאדי, המשלב עומק מיסטי עם ניתוח אינטלקטואלי מעמיק. המילה "חב״ד" היא ראשי-תיבות של חכמה, בינה ודעת — שלוש הפקולטות האינטלקטואליות שבאמצעותן יכול יהודי להפנים ולגלם את האלוקות.
במוקד פילוסופיית הרבי עומדת אהבת כל נשמה יהודית — אהבה מוחלטת ובלתי-מותנית. הרבי לימד בפרסום שכל יהודי — ללא הבדל מוצא, מידת קיום מצוות או ידע — ניחן בניצוץ אלוקי אינסופי שיש לזהות אותו, לחגוג אותו ולטפחו. עיקרון זה הניע את תוכנית השליחות של חב״ד, השולחת אלפי זוגות רבניים לפינות הנידחות ביותר בתבל כדי לשרת כל יהודי שיפגשו.
הרבי נשא אלפי שיחות — פארברענגענס — בשבת ובמועדי ישראל, רבות מהן נאספו בלקוטי שיחות, אנציקלופדיה בת 39 כרכים של פרשנות תורנית. כמו כן חיבר את אגרות קודש, אוסף רב-כרכי של מכתביו האישיים, בהם הוא מתמודד עם כל שאלה אפשרית בהלכה, בפילוסופיה, בחיים האישיים ובענייני הציבור.
הרבי שם דגש עצום על שמחה כיסוד מוסד בחיי היהודי, ציטוט תדיר של הבעל-שם-טוב: "שכינה אינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה." תורתו על כוח מעשה טוב אחד להכריע את כף המאזניים של כל העולם כולו עודדה מיליונים לקבל על עצמם עוד מצווה אחת.
הביטוי הנראה לעין ביותר של חזון הרבי הוא רשת בתי-חב״ד בעולם — מרכזים יהודיים המשמשים בו-זמנית כבתי-כנסת, בתי-ספר, משרדי ייעוץ, מטבחי עוני ומרכזים קהילתיים. כשקיבל הרבי את ההנהגה בשנת 1951 היו קיימות מספר קטן של מוסדות חב״ד. כיום פועלים יותר מ-5,000 בתי-חב״ד ביותר מ-100 מדינות, מהרי נפאל עד מישורי פטגוניה, מטוקיו ועד טימבוקטו.
הרבי יזם מספר מבצעים גדולים — מבצעים — כדי לחבר מחדש יהודים למורשתם: תפילין, נרות שבת, מזוזה, חינוך יהודי, טהרת המשפחה, לימוד תורה, חנוכיות ברחבה הציבורית ועוד. מבצע החנוכה, שהציב חנוכיות ענק בכיכרות ערים ברחבי העולם, הפך חג משני לסמל עוצמתי של גאוות היהודי.
הרבי היה גם יוזם תנועת בני-נח, שעודדה גויים לקיים את שבע מצוות בני-נח — קוד אתי אוניברסלי הנגזר מהתורה — ובכך לתרום לתיקון עולם. הוא האמין שהשליחות היהודית עוסקת בסופו של דבר ברוממות כלל האנושות.
באמצעות מכתביו, יחידויות ופארברענגענס, הנחה הרבי חיילים לפני מלחמות, ניחם ניצולי טרגדיות, ייעץ לראשי מדינות ועורר מדענים לראות קדושה בעבודתם. השפעתו הייתה אישית ועמוקה: הוא זכר אנשים בשמם, עקב אחר גורלם, וגרם לכל אדם להרגיש נראה ואהוב באופן ייחודי.
מורשת הרבי קשה לכימות. מבחינה סטטיסטית, חב״ד-ליובאוויטש הוא הרשת הגדולה בעולם לחינוך יהודי ושירותים חברתיים. מבחינה רוחנית, מיליוני יהודים שאולי היו מתנתקים ממורשתם חזרו אליה בזכות שליח חב״ד או כתוצאה ממפגש עם תורת הרבי. הרעיון שכל יהודי יקר לאין ערוך — שאין נשמה שאבדה ואין מצווה קטנה מדי — עיצב מחדש את ההבנה העצמית היהודית המודרנית.
הדגשתו של הרבי על קרבת עידן הגאולה נתנה לחסידיו — ולעולם היהודי בכלל — תחושה של דחיפות ותכלית היסטורית. הוא לימד שאנו הדור האחרון לפני הגאולה, וכי כל מעשה טוב מקרב את ביאת המשיח.
ההכרה החילונית בהשפעת הרבי בולטת אף היא. הקונגרס האמריקני הכריז על י"א ניסן כ"יום החינוך בארצות-הברית" מדי שנה מאז 1978 לכבוד עבודתו הבלתי-נלאית של הרבי בתחום החינוך. בשנת 1994 קיבל את מדליית הזהב של הקונגרס. ראשי מדינות מישראל, ארצות-הברית ומארצות אחרות ביקשו את עצתו.
בבית-חב״ד פארק חדרה אנו ממשיכים את חזון הרבי בכל יום. דלתותינו פתוחות לכל יהודי, ללא קשר לרקע. אנו מציעים שיעורי תורה, תוכניות שבת, חגיגות חגים והדרכה אישית — הכל מונחה על-ידי מסרו המרכזי של הרבי: לאהוב כל יהודי, לשתף תורה ולשנות את העולם מצווה אחת, נשמה אחת בכל פעם.
הכתובת 770 איסטרן פארקוויי, ברוקלין, ניו יורק — המוכרת פשוט בתור "770" — היא הכתובת המפורסמת ביותר בעולם היהודי. הבניין שימש כבית ומשרד של הרבי הקודם (רבי יוסף יצחק שניאורסון) ושל הרבי עצמו במשך למעלה מארבעים שנה. הבניין מאכלס את בית הכנסת הראשי של חב"ד (הזאל), בתי מדרש, ספריית הרבי ומשרדי התנועה.
770 כל כך מכובד שקהילות חב"ד ברחבי העולם בנו מבנים זהים בדיוק ל-770 בעריהן — בבואנוס איירס, מילאנו, סאו פאולו, לוס אנג'לס וכפר חב"ד בישראל. הבניין מקבל מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
הרב מנחם מנדל שניאורסון (1902–1994) היה המנהיג השביעי של תנועת חב״ד-ליובאוויטש והמנהיג היהודי המוכר ביותר של המאה ה-20. הוא בנה את חב״ד לארגון עולמי עם יותר מ-5,000 מרכזים ביותר מ-100 מדינות, והשרה השראה על מיליוני יהודים לחזור למורשתם.
הרבי נולד בניקולאייב, אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית), ב-18 באפריל 1902. הוא למד בגרמניה ובצרפת לפני שעלה לארצות-הברית בשנת 1941, שם בילה את שארית חייו בשכונת קראון הייטס בברוקלין, ניו-יורק.
תורת הרבי מרוכזת בחסידות חב״ד: הגישה האינטלקטואלית והרוחנית לתורה המדגישה את אחדות ה', את הערך האינסופי של כל נשמה יהודית, את השמחה בקיום מצוות ואת חשיבות הקירוב. הוא גם הדגיש חינוך, אהבת כל אדם ואמונה בגאולה המשיחית הקרובה.
האוהל הוא קברו של הרבי ושל חמיו, הרב יוסף יצחק שניאורסון, בבית-הקברות הישן של מונטיפיורי בקווינס, ניו-יורק. מאות אלפי אנשים מכל העולם מבקרים בו מדי שנה, באים להתפלל ולהניח בקשות כתובות (קוויטלאך).
דרך תוכנית השליחות של חב״ד, שלח הרבי אלפי זוגות שלוחים לייסד מרכזים יהודיים בכל פינות תבל. הוא יזם מבצעים גדולים לעידוד תפילין, נרות שבת, מזוזה וחינוך יהודי. מכתביו האישיים ויחידויותיו נגעו במיליוני אנשים, ותורתו נלמדת מדי יום ברחבי העולם.
בית-חב״ד פארק חדרה הוא ביטוי ישיר לחזון הרבי: מרכז יהודי פתוח ומכיל לכל אדם ללא קשר לרקע. אנו מציעים שיעורי תורה, תוכניות שבת וחג, ייעוץ ואירועים קהילתיים — הכל שורש בהודעתו המרכזית של הרבי: לאהוב כל יהודי, לשתף תורה ולשנות את העולם מצווה אחת בכל פעם.
